דו"ח מצב הים 2012של עמותת "צלול":
"השוואת רגולציה לקידוחי גז ונפט בים במדינות השונות  בעולם, ומה ישראל צריכה ללמוד ממנה"
 

"ממשלת ישראל נוטלת על עצמה סיכון כלכלי וסיכון סביבתי אדיר בכך שהיא מתירה לחברות הגז והנפט לקדוח בים התיכון לפני קביעת רגולציה בתחום זה, לפני הסדרת הליכי פיקוח ואכיפה ולפני השלמת המוכנות הלאומית למקרה של אסון דליפה", כך קובעת העבודה "השוואת רגולציה לקידוחי גז ונפט במדינות השונות  בעולם, ומה ישראל צריכה ללמוד ממנה", שהכין עבור עמותת "צלול", עו"ד תומר מירז, המתמחה בנושא רגולציה של קידוחי גז ונפט.
מהעבודה עולה, שמדינת ישראל אינה צריכה "להמציא את הגלגל" בכל נושא החקיקה וקביעת הרגולציה, אלא ללמוד מנסיונן של מדינות  כדוגמת ארה"ב, אנגליה, נורבגיה ושוודיה, שבחלקן התמודדו בשנים האחרונות עם לא מעט אסונות, להימנע מהטעויות שנעשו על ידן ולאמץ את התיקונים שביצעו כלקח מאסונות אלה. דליפת הנפט המפורסמת והגדולה ביותר הינה אסון "מקונדו", מאפריל 2010 במפרץ מקסיקו, דרומית ללואיזיאנה, אשר גבתה חיי של 11 בני אדם וגרמה להזרמת למעלה מ-800 מיליון ליטר נפט למימי המפרץ.
מהעבודה עולה, כי כל המדינות שנבדקו מתירות לקדוח גז ונפט בים רק לאחר שהן מוודאות שהיזם עומד בכל הדרישות הרגולטוריות הקפדניות ביותר. מאחר ובישראל דרישות אלה טרם נקבעו, היזמים אינם נדרשים לעמוד בהן. אך לא רק זאת. בניגוד לשאר המדינות, מדינת ישראל נכנסת לעידן הקידוחים מבלי שהצטיידה באמצעים למלחמה באסון סביבתי באם יקרה, ומבלי שהיא דורשת מהיזמים להצטייד באמצעים אלה (היזמים נדרשים לאמצעים לטיפול ברמת הדליפה הנמוכה). הסיבה לכך היא, שוב, היעדר אמצעים פיזיים והיעדר רגולציה בנושא. עובדה זו חושפת את כלכלת המדינה ואת כספי הפנסיה של אזרחיה להוצאות הכרוכות בניקוי הזיהום, בפיצוי הנפגעים ולאפשרות לתביעה כספית מצד מדינות אחרות.

בין המלצות העבודה, לאמץ את שיטת הפרדת הרשויות הנהוגה בארה"ב ובאנגליה, לפיה גופים שונים מתירים את הקידוחים, מפקחים עליהם וגובים את התמלוגים; ללמוד מהרגולציה הדנית, המבוססת על עקרונות של פשטות ושקיפות, בשילוב יכולת בקרה מקצועית ואכיפה הדוקה. העבודה ממליצה שלא לאמץ שיטת הרגולציה האמריקאית שהיא מסובכת ובנויה מאלפי סעיפים.
עוד ממליצה העובדה לאמץ את השיטה הנהוגה כיום בכל המדינות הקודחות גז ונפט, המחייבת שימוש במומחים (צד ג') כחלק אינטגרלי מהליכי הפיקוח על הקידוחים. שימוש במומחים אלה מבטיח את איכות הפיקוח, שכן כיום ברור שמפקחים מטעם המדינה אינם מסוגלים להתמחות בכל הנושאים
הקשורים בקידוחים.

המלצה נוספת היא לאמץ את השיטה המטילה על יזמי הקידוחים לשלם בעבור הפיקוח המוטל עליהם, החל משלב תכנון האסדה, הקמתה, פעילותה ועד להשבתתה. התשלום יעודד את הרגולטור לבצע בדיקות
יעילות ומעמיקות יותר ולא יטיל את נטל הפיקוח על תקציב המדינה.

מנורבגיה ודנמרק ממליצה העבודה לאמץ את השיטה, שמצד אחד מאפשרת ליזמים חופש פעולה בבחירת טכנולוגיה, אך מנגד דורשת מהם עמידה בתקנות קפדניות ביותר. שיטה זו גורמת לחברות לשאוף להתעדכן כל העת בחידושים, ולתעשייה להתפתח עוד ועוד. המלצה נוספת היא  לאמץ את הדגם הדני של הקפדה על שמירת הסביבה הימית, כולל  הקפדה על עוצמת הרעש שיוצרת הפעילות בים, וזאת מתוך מטרה לשמור על אוצרות הטבע והחי בים ועל אתרי התיירות לבל יפגעו מתעשיית הקידוחים.

לדברי מנכ"ל עמותת "צלול", מאיה יעקבס, "עמותת "צלול" מנסה בחודשים האחרונים לשכנע את משרדי הממשלה ואת הכנסת לקבל החלטה אמיצה ולעכב את התחלת הקידוחים בים עד להסדרת רגולציה ועד להשלמת הליך חקיקה הולם. כדי שלא לדחות את הקידוחים, מציעה עמותת "צלול", לייצר רגולציה זמנית, הכוללת אמצעי אכיפה ומוכנות לאסונות. לפי שעה, בקשות אלה נדחו, וזאת למרות שמשרדי הממשלה מודעים לעובדה שהקידוחים בים מתחילים ללא כל רגולציה מחייבת, על כל הסכנות הכרוכות בכך. יש לקוות שעבודה זו תוכיח למקבלי ההחלטות בארץ, שאין להתחיל בקידוחים לפני קביעת רגולציה, שהיא האמצעי היחיד למנוע את האסון העומד בפתח".

מצ"ב:
טבלה המשווה את הרגולציה בין המדינות השונות.