מאת: אבי בר-אלי ,דהמרקר
יממה לאחר ההודעה הדרמטית של חברת הגז הממשלתית המצרית (EGAS) על ביטולו החד-צדדי של חוזה אספקת הגז לישראל, לובש המהלך המפתיע כסות תמוהה, מבולבלת וכאוטית - כזו שאופיינית להתנהלות המצרית מאז המהפכה הפוליטית שעברה לפני כשנה.
אירועי היומיים האחרונים לא יורגשו בשטח, שבו לא זורם הגז המצרי כבר חודשיים - ולא זרם באופן סדיר מהיום הראשון שבו סופק לישראל ב-1 במאי 2008. האירועים לא ישליכו גם על תעריף החשמל - שממילא נגזר באחרונה מההנחה כי הגז ממצרים לא ישוב עוד לזרום. עם זאת, הודעת מצרים שלשום אינה מבשרת טובות לישראל, שממשיכה מצדה לשמור על איפוק ומשנה זהירות בכל מגע עם המצרים, למרות מקרה ראשון של הפרת חוזה בילטראלי בין המדינות.

1. למה ביטלו המצרים את חוזה הגז?

שאלת מיליארדי הדולרים עסקה אתמול בעיתוי ההודעה המצרית. הקולות האופוזיציוניים נגד הזרמת הגז לישראל נשמעים כבר שלוש שנים, הצינור מפוצץ חדשות לבקרים מזה שנה, הליך הבוררות שבו פתחה ספקית הגז EMG נגד מצרים החל לפני כמה חודשים, הגז ממילא לא זורם חודשיים - אז מדוע יצאה הודעת הביטול של המצרים כעת?

רשמית, נומקה ההודעה החד-צדדית של EGAS בחוב כספי שבו נושאת כלפיה EMG בעבור הגז החלקי שכן הוזרם לישראל מאז פיצוץ הצינור הראשון בפברואר 2011. חרף הפיצוצים התכופים, הספיקה ישראל לקבל במהלך התקופה גז מצרי למשך כ-150 ימים בשיעור ממוצע של 20% מההתחייבות החוזית. בגין אספקה חלקית זו דרשה EGAS מ-EMG תשלום של כ-56 מיליון דולר. ואולם נוכח קופת המזומנים הריקה של EMG והליך הבוררות שבו פתחה, ספק אם רצתה או יכולה היתה EMG לעמוד בדרישה.

אלא שבחוזה שנחתם בין EMG ל-EGAS קיימים מנגנונים ברורים להסדרת מחלוקת (Dispute) כספיות בין הצדדים. דרישת חוב לא אמורה לגרור ביטול חד-צדדי של החוזה (Termination). מדוע לפיכך בחרה EGAS במהלך האגרסיבי?

במסדרונות הממשל בקהיר שוררת מתיחות בין משרדי הממשלה לבין הרשויות הממלכתיות באשר לניהול חוזה הגז מול EMG - זאת, מצד אחד, בשל החשדות לשחיתות שלטונית שבה היה נגוע ורצון כל הגורמים המעורבים בחוזה להתנער מהטיפול בו; ומאידך, בשל הליך הבוררות שבו פתחה EMG בשווייץ נגד מצרים, ועשוי לפגוע במעמדה בקרב הקהילה העסקית הבינלאומית.

לפי הערכות, הסלמת מלחמות האחריות בין ראשי הממשל המצרי לבין ראשי חברות הגז והנפט הלאומיות, הביאה להחלטות האחרונות לכסת"ח את עצמן לקראת תוצאות הבחירות הקרבות במצרים ולקראת המשך הבוררות הבינלאומית. זאת, באמצעות נקיטת "ראש קטן", יצירת משבר וגלגול הכדור למגרשם של הקברניטים הפוליטיים.

זו ככל הנראה הסיבה למסרים הסותרים שיצאו במהלך אתמול ממצרים. כך, נימק מנכ"ל חברת הגז הלאומית, מוחמד שועיב, את ביטול ההסכם ב"הפרות ישראליות של ההסכם", בעוד שגורמי הממשל מוסרים כי "למועצה הצבאית העליונה או לממשלה המצרית לא היה כלל חלק בהחלטה". כך, גם יו"ר רשות הגז המצרית, האני דאחי, צוטט אומר כי EMG לא עמדה בתשלומים, וכי ביטול ההסכם בוצע רק לאחר פניות חוזרות ונשנות לחברה בנושא; ואילו בשעות הערב כבר התבטאו בכירים בממשל המצרי בדבר האפשרות לניהול משא ומתן לחוזה מחודש בין המדינות.

2. האם ביטול החוזה הוא הפרה של הסכם השלום?

חוזה הגז בין EMG ל-EGAS אמנם נחתם בין שתי חברות עסקיות, אך בכפוף להסכם מטרייה מדיני נלווה שעליו חתמו בקהיר שר התשתיות הישראלי דאז, בנימין (פואד) בן אליעזר, ושר הנפט המצרי, סאמח פהמי (שעצור בימים אלה בחשד לשחיתות). במסגרת ההסכם המדיני, התחייבה מצרים כלפי ישראל לאספקת גז טבעי בנפח שנתי של 7 BCM למשך 20 שנים - זאת, תוך הישענות על הנספח השלישי להסכם השלום בין מצרים לישראל.

בנספח זה התחייבה מצרים לספק לישראל נפט בתמורה לנסיגת ישראל מחצי האי סיני. זאת, כאשר האמריקאים מתחייבים במכתב נלווה להסכם השלום, למלא את האספקה החסרה של מצרים, במידה שזו לא תעמוד בה. בחוזה הגז נקבע, לפיכך, כי יש לראות בו את "ממשיכו" של נספח שלוש להסכם השלום ושל המחויבות המצרית שנגזרת ממנו. כלומר, חוזה הגז לא שורבב להסכם השלום בין המדינות, לא הובא לאשרור בידי הממשלות ולכן מדובר אמנם בהסכם מדיני, ובהסכם שנחתם ברוח ההסכמות מ-1979 - אך אין מדובר בבשר מבשרו של הסכם השלום.

3. האם יהיו לביטול השלכות מדיניות?

שרי ממשלת ישראל, כמעט במקהלה, חזרו אתמול על המנטרה שלפיה ניתוק אספקת הגז אינו נובע מהתפתחותיות פוליטיות, וכי "זהו למעשה סכסוך עסקי בין החברה הישראלית לחברה המצרית", כלשון ראש הממשלה, בנימין נתניהו. מדובר כמובן בהיתממות. חוזה הגז גובה כאמור בהסכם מטרייה מדיני, נושא בהשלכות קרדינליות על המשק הישראלי, ובעיקר - נתפש ומסוקר במצרים ובעולם הערבי כהסכם בילטרלי רשמי, אף שעיקרו מבוסס על חוזה עסקי למכירת גז מצרי לחברה מתווכת פרטית.

הסיבה להבלגה הישראלית, בדיוק כפי שנשמרה באדיקות לאחר ההתקפה על השגרירות הישראלית בקהיר, הפיגועים שיצאו מסיני ושורת הפיצוצים בצנרת הגז - היא האמונה כי בכך תובטח השמירה על שיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות, שהוא כרגע בעל הערך העליון.

בפני הציבור בישראל לא פרוש מכלול השיקולים האסטרטגיים שמונחים בפני קובעי המדיניות, שמוותרת לכאורה על חוזה הגז לטובת שיתופי פעולה אחרים. ואולם, גורמים בכירים בענף האנרגיה, וגם בקרב הדרגים המקצועיים במשרדי הממשלה, הביעו אתמול אי-נוחות מהתנהלות ממשלת ישראל. זאת, משום שבעיני העולם הערבי עשויה הבלגה על הפרה חד-צדדית ראשונה של הסכם בילטרלי, להיתפש כעדות לחולשה.

"אם ישראל לא תקים מהומת אלוהים, לא תגייס את האמריקאים, ולא תעביר את המסר שאין דבר כזה להפר הסכם מדיני ומסחרי - המחיר עלול להיות כבד", אמר גורם בענף האנרגיה. "המוטיבציה של הממשלה בישראל חיובית, אבל תוצאתה תהיה הפוכה, כי לא מתנהגים ככה במגרש הבינלאומי, ואין מצב שלא גובים מחיר מהפרות חד צדדיות", הוסיף.

לטענת הגורמים, דווקא בעת הנוכחית, ערב הבחירות לנשיאות בארה"ב, יכולה היתה ישראל לזכות בקלות בגיבוי אמריקאי שהיה פותר את הסכסוך בתוך זמן קצר. "הודעת המצרים על ביטול החוזה הפיכה, אבל ישראל פשוט לא לוחצת", אמר הגורם.

את הסיבה ליכולת המיוחסת לאמריקאים להשפיע על עמדת המצרים יש שתולים בהסכם אזור הסחר המוגבל (QIZ) שנחתם בין מצרים, ארה"ב וישראל. לפי הסכם זה מייצאת מצרים מדי שנה לארה"ב טקסטיל תחת מכסת הסכם הסחר הישראלית עם ארה"ב, שפוטרת את המצרים מחבות במס. תעשייה זו מכניסה למצרים מדי שנה 4 מיליארד דולר ואחראית ל-100 אלף מקומות עבודה. "איך שר התמ"ת הישראלי לא הודיע שהוא משעה את ההסכם עד שסוגיית הגז תיפתר?" תהו בענף האנרגיה. "אין שגרירות, אין גז, הישגים של 30 שנים נמחקו, אבל כל עוד המצרים לא מכניסים כוחות צבא לסיני - לישראלים לא מפריע כלום".

מאידך, יש הרואים בדברים אלה משום ניסיון מסוכן להניע ממשלה להתערב בחוזה עסקי. לפיכך, עלו אתמול ספקולציות שלפיהן השלימו בישראל עם ניתוק קשרי האנרגיה בין המדינות, ומעדיפים מציאות זו על פני המשך תחזוקתו של הסכם מושחת לכאורה, שעשוי לתדלק את קולות האופוזיציה המצרית נגד ישראל, בייחוד לקראת הליך הבחירות הקרב.