מאת אלכס דורון
"העיתוי הנוכחי של העלאת מחיר החשמל, כאשר ציבור גדול מאד בישראל מוחה על יוקר המחייה, הוא מאד בעייתי. ברור לי, שהציבור תופש את המהלך הזה בעיצומם של ימי המחאה הסוערים, כסטירה בפנים. אבל זה מה שקורה כאשר נותנים לבעיות להתפתח ולא פותרים אותן לאורך תקופה ארוכה. הן נוטות להתפוצץ ישר בפנים דווקא בעיתוי הלא נוח ביותר", כך אומרת חברת הכנסת ד"ר עינת וילף, יו"ר סיעת העצמאות וחברת ועדת הכספים של הכנסת, בראיון ל-Energianews.com .
לפני ימים אחדים בועדת הכספים בדיון שעסק בהעלאת מחיר החשמל, הזהירה ח"כ וילף "מפני חטא היוהרה בעת גיבוש מדיניות אנרגיה לישראל".
-מדוע יוהרה? אילו פגמים מצאת בגיבוש מדיניות האנרגיה?
ח"כ ד"ר וילף: "כאשר מגבשים מדיניות אנרגיה לאומית לעתיד, יש צורך לעשות שימוש בתרחישים אפשריים, מכל הסוגים, גם הקיצוניים, ולהיערך לקראתם. לא ידוע לי על שימוש בכלי הזה שנעשה על-ידי גופי הממשלה האזרחיים שלנו. אולי הוא נעשה בצה"ל, במערכת הביטחון ובאגף התכנון במטכ"ל – לפחות אני מקווה שכך נעשה שם".
-מי כן עושה שימוש בתרחישים?
"בשנות ה-50 וה-60, בתקופת המלחמה הקרה, מכון 'ראנד' האמריקני החל בכך. המדובר היה בשימוש בתרחישים אפשריים שלגבי כל אחד מהם הוצע פתרון, כחלק מגיבוש מדיניות. השימוש בכלי הזה נעשה יותר פופולארי משנות ה-70 ואילך עבור המגזר הפרטי וענקית הנפט 'של', שתכננה את מהלכיה העסקיים עם מבט לטווח ארוך של 20 שנה, לקחה בחשבון תרחישים שונים, לאחר משבר הנפט שלאחר מלחמת יום הכיפורים (1973) כשנדמה היה שמחירי הנפט יהיו גבוהים לתקופה ארוכה. אבל בשנות השמונים והתשעים חלה ירידה דרמטית במחירי הנפט – ו'של' שלקחה בחשבון גם אפשרות כזאת, באמצעות התרחישים האפשריים עליה חשבו המתכננים שלה – הייתה בין היחידות שנערכה למצב הזה, ולא רק שניזוקה הכי פחות, אלא שהייתה ערוכה כדי להרוויח מכך".
-מדוע השימוש בתרחישים בעת גיבוש מדיניות, במיוחד עבור הממסד הממשלתי, איננו נפוץ ?
"כיוון שהנטייה האנושית היא לקחת מצב קיים, לראות מגמה ליניארית המתפתחת בו ולעשות אקסטרפולציה. אנחנו נוטים להניח שהעתיד הוא גרסה מוגדלת של ההווה ולא לוקחים בחשבון מצבי קיצון, לכאן או לכאן, ומתקשים לדמיין תרחישים עתידיים שבעת התכנון אינם נראים אפשריים".
-כיצד מתבטא הדבר בנושא האנרגיה אצלנו?
"הדוגמא הטובה ביותר היא מה שקורה עתה עם הגז המצרי. כולם אמרו: 'יש לנו חוזה עם מצרים, יש שם גז. מחירו נקבע ל-20 שנה. אנחנו מסודרים'. איש לא צפה דרמות גדולות מדי שיתחוללו סביב העניין. כאשר היו אנשים שהעלו אפשרויות לשינויים בלתי צפויים, התשובות שהם קיבלו מכל הגורמים המעורבים, היו: 'אם יתרחש משהו בלתי צפוי, נתמודד עם זה'. 'אין זה סביר שיתרחש', או 'כשנגיע לגשר נדע איך לעבור אותו'. והנה זה קרה, במצרים - התחוללה הפיכה, השלטון הופל ובנוסף לכך בסיני מפוצצים את צינור הגז לישראל, שוב ושוב. בתחום פיתוח אנרגיה שדורש השקעות לטווח ארוך - וזה ידוע מכבר (ולהלן הדוגמא של 'של') הצורך לבחון תרחישים שונים הוא ממש חיוני. אין בונים דבר על הנחת פעולה אחת ויחידה".
-מהיכן הניסיון שלך, ד"ר וילף, בנושא התרחישים?
"עבדתי שנים במכון תכנון העם היהודי הפועל במסגרת האוניברסיטה העברית בירושלים. דניס רוס עמד בראשו (מהצד האמריקני, לפני שמונה יועץ לשרת החוץ של ארה"ב) ובארץ עמד בראשו פרופסור יחזקאל דרור. נחשפתי לשימוש בתרחישים שונים, ככלי לגיבוש המלצות למדיניות עם מבט קדימה לעשרים שנה. כתבתי שם מסמך שהציג תרחישים לעם היהודי ב- 2030. גיליתי שהשימוש בכלי הזה מכריח את צוות החשיבה לדמיין מה שבדרך כלל לא מקובל. זה מאלץ 'לצאת מהקופסה', לחשוב לכל מיני כיוונים".
-מהי המשמעות הכלכלית שיש לשימוש בתרחישים בעת גיבוש מדיניות אנרגיה?
"אם לוקחים בחשבון רק מצב אחד שבו זרימת הגז ממצרים עבור חברת החשמל היא יציבה ובטוחה – המחיר האלטרנטיבי של החשמל נמוך מאוד. כתוצאה מזה, נמנעים מהשקעות במקורות אחרים ליצור חשמל. ואז, כשהנחת היסוד מתבדה, אין מוכנות לתרחישים האחרים ונקלעים למצבים שמחייבים העלאת מחיר חשמל. אנחנו רואים עכשיו, למשל, שמניחים שיש גז ליד חופי ישראל לעשרות רבות של שנים – ההנחה הזאת היא בסיס לקביעת מחירים ויש לה גם השלכות סביבתיות, כמובן. יש לכך משמעות תקציבית. מניחים שוב כי תהיה זרימה ללא הפרעה והגז הזה יהיה יותר זול מהגז המצרי. אבל מה קורה אם יהיו התקפות על צינור ההולכה? או יתקיפו את המתקנים ותהיה הפסקה בזרימת הגז מהשדות הימיים לכמה שבועות? רק עכשיו אנחנו רואים עד כמה לא נערכו אצלנו במועד, גם לאפשרות שונה מההנחה שהתקבעה, כי זרימת הגז המצרי תתנהל ללא הפרעה. הכול היה מבוסס על הנחה יחידה, ולא נלקחו בחשבון תסריטים ותרחישים אחרים".
-איזו בעיה את, כמומחית לנושא, מזהה כבר עתה בהתנהלות המדינה לגבי נושא האנרגיה?
"לאחר שנחתם ההסכם עם מצרים, נאמר כי מחיר החשמל שמיוצר באמצעות הגז המצרי, הרבה יותר נמוך מחשמל סולארי, שהוא יקר. זה היה נכון להנחה שהגז המצרי יזרום ללא תקלה, אבל זה לא היה נכון אם היו מניחים שיהיו בעיות חמורות באספקה. עכשיו מתקיים אותו תהליך בדיוק, שבו אין לוקחים בחשבון תרחישים לא רגילים, עם הגז הישראלי: לאחר שנתגלו המאגרים השופעים, האוצר עצר את כל נושא המכסות למערכות הסולאריות, ונאמר כי אנרגיה סולארית תהיה יקרה יותר. אבל המשמעות הכלכלית היא שבמחירי החשמל יש תנודות והם משתנים בהתאם לביקושים בשעות-שיא. ולכן כשיש פיצוץ בצינור הגז המצרי אלינו ויש עצירה באספקתו – ובמסגרת התרחישים שצריכים היו לקחת בחשבון – לא נעשתה היערכות לכך, ולכן לא הושקע מראש ובמידה מספקת שהייתה יכולה למנוע את העלאות המחיר האחרונות. מנגד ישנה בעיית הפער העומדת לרועץ לחברת החשמל, בין כושר היצור ויכולת האספקה. מדובר ברזרבות יצור שהן פחות מ-10% בעוד שבעולם מקובל שהפער הזה הוא מעל 20%. הפער אצלנו נמוך מדי, מסוכן מדי. מסיבה זאת, כאשר חלה הפסקה בלתי צפויה באספקת הגז המצרי, עקב סידרת פיצוצי החבלה בצינור – היה צריך לחזור לשימוש במזוט ובפחם המזהמים, כדי להבטיח את רצף האספקה לצרכנים. זה עוד גורם בלתי צפוי, שתרם להעלאת מחיר החשמל. השר להגנת הסביבה שחייב לתת אישור לשימוש בפחם ומזוט, פשוט נשבר בלחץ משום שנאמר לו כי אם לא ייתן אישורו – שיעור העלאת מחיר החשמל יגיע ליותר מ-20% - ואילו בזכות החזרה , גם הזמנית, לפחם ולמזוט המזהמים, ההעלאה היא יותר מתונה. אילו היו מתמחרים את החשמל גם על בסיס תרחישים של בעיות באספקה – הכול היה נראה אחרת".
-ולדעתך לא היה צריך אז בכלל להעלות את המחיר?
"יכול להיות, אבל לכל הפחות אם היו משקיעים יותר בנושא הסולארי, ובזמן, יתכן שלא היו צריכים להעלות את מחיר החשמל לצרכנים באותו שיעור".
-בוועדת הכספים השתמשת בביטוי 'חטא היוהרה'. מדוע?
"משום שאנחנו חוזרים שוב על דפוס התנהגות שגוי. רק לפני שנתיים וחצי, התקבלה החלטה להשקיע בנושא הסולארי, אבל לאחר שנתגלו שדות הגז ליד חופי ישראל – תהליך ההשקעה נעצר. הפיתוח – הואט. לא נכון להתנהג כך, כשמדובר בנושאי אנרגיה. מה יקרה אם תפרוץ מלחמה? מה יקרה אם ארגון או גורם עוין אחר, יראה בשדות הגז יעד תקיפה? כיצד כל זה ישפיע על יצור החשמל? על מחירו? מדיניות אנרגיה חייבת להתבסס על תרחישים שונים ויש לבנות תמהיל של מקורות אנרגיה שונים, כדי לעמוד בתנודות הנובעות משינויים טכנולוגים, בעיות ביטחוניות ושינויים גיאופוליטיים".
-ויש לך, לפחות דוגמא אחת, כיצד זה התרחש בפועל?
"כן. למשל: בשעתו דובר על כך שיזמים פרטיים יקימו מתקני התפלת מים. יצאו מכרזים – אבל אלו לא הוקמו. ואז באו כמה שנות בצורת – פרק זמן ממושך שלא נלקח בחשבון – ונתקענו עם נושא המים. לא הייתה היערכות, במכרז שהוצא אז, כי תהיה חובה על היזמים שזכו בו - לבנות. זו דוגמא והמשמעות הכלכלית שלה ברורה".
-בידיך דו"ח שהכין מי שהיה בעבר מנכ"ל האוצר, ירום אריאב, שהוא כיום מחוץ למערכת הממשלתית ובו ביקורתו על מסמך שהכין אגף התקציבים באוצר (וזה נראה מוזר, לא כן?) לגבי התעשייה הסולארית בישראל..
"נכון – והדו"ח הזה מראה מדוע ישראל אולי מעצמת-שמש – אבל בהחלט לא מעצמה של תעשיה סולארית. להיפך: היא מאד מפגרת בכל תחום האנרגיות המתחדשות. הוא מראה בדו״ח שלו, מדוע תחשיבי האוצר הנוגעים למשק האנרגיה - שגויים. הוא מראה שאנרגיה סולארית יקרה רק ביחס להנחות מאוד אופטימיות. זה בדיוק חטא היוהרה ומזה בדיוק התרעתי, עליו דיברתי. אם לוקחים הנחות יותר מציאותיות, וגם תרחישי קיצון המתייחסים לסיכונים ביטחוניים, אזי אנרגיה סולארית ואנרגיות מתחדשות בכלל, הופכות הרבה יותר כדאיות. הדו״ח מראה שישראל לא עומדת במחויבויות שנטלה על עצמה בדבר היקף המכסות המאושרות. ההיקף קטן מדי, עד כדי 50% מכפי שדרוש רק כדי לעמוד ביעד שנקבע. לכן יש צורך להגדיל את המכסות מעבר למה שקבעה הממשלה, נאמר בדו"ח הזה. כרגע אנחנו לא מעצמה עולמית בישום טכנולוגיות סולאריות או מתחדשות בכלל – אנחנו מפגרים מאד אחר הקצב העולמי".
-מקובל עדיין לחשוב שמחיר החשמל הסולארי בכל זאת גבוה. שהוא יקר יותר מחשמל המיוצר באמצעות גז...
"אבל צריך להודות שגם מחיר החשמל הסולארי יורד כבר דרמטית. היזמים אומרים שהמחיר עתה הוא 150 אגורות ל-קווט"ש והם מסוגלים גם לתמחרו ב-90 אגורות. ההערכה היא, שבשל התפתחויות טכנולוגיות, המחירים ירדו עוד, כיוון שגם הניצולת של המערכות משתפרת. אפילו באוצר, שמוכן לקחת רק תרחישים מאוד אופטימיים בתחום עלויות הגז לחשמל, מודים כבר שבתוך שנים אחדות מחיר החשמל הסולארי יהיה אכן בר-תחרות גם מול מקורות זולים מאוד.״